הפוסט של היום מוקדש לאיש עם השפם. האיש שלימד אותי אנגלית בלי לדעת.
האיש שנתן לי כח ברגעים קשים, שאת קולו נהניתי ונהנית לשמוע באוזניות על פול ווליום כדי לספוג ממנו כמה שיותר. האיש שכתב מלודיות ולהיטי רוק, שהיה מלא ניגודים בחייו ובשיריו. זה האיש המופלא שגיליתי טיפה לפני שמת. שמעתי את רפסודיה בוהמית לראשונה עם אמא שלי במטבח, והיא התלהבה ואמרה שזה שיר יפה ושאקשיב. זה לא היה שיר שגרתי כמובן, וכבר אז הוא נכנס לי ללב.
אחר כך שמעתי את I want to break free במסיבה של ילדה מהכיתה. וזה היה ברמקולים ענקיים. וזה היה רגע קסום. מאז פשוט התאהבתי. בקול, בפרסונה, בשירים שנגעו בדיוק במקום. וכמה עצוב היה לשמוע שהוא מת. אבל תמיד נשארתי נאמנה. אספתי כתבות, בולים, תמונות, פוסטרים. הדבקתי וגזרתי וקניתי את כל הדיסקים. ולמדתי המון. שפה. מוזיקה. תרבות. את כל זה קיבלתי במתנה. ואני רוצה להודות לו, ביום זה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-65 - להודות לפרדי מרקיורי האדיר, המיוחד והיחיד.
אז תודה על כל מה שלמדתי, כי אין ספק שהוא אבן דרך בחיי והשפיע על מי שאני היום.
Long Live The King's Memory
האיש שנתן לי כח ברגעים קשים, שאת קולו נהניתי ונהנית לשמוע באוזניות על פול ווליום כדי לספוג ממנו כמה שיותר. האיש שכתב מלודיות ולהיטי רוק, שהיה מלא ניגודים בחייו ובשיריו. זה האיש המופלא שגיליתי טיפה לפני שמת. שמעתי את רפסודיה בוהמית לראשונה עם אמא שלי במטבח, והיא התלהבה ואמרה שזה שיר יפה ושאקשיב. זה לא היה שיר שגרתי כמובן, וכבר אז הוא נכנס לי ללב.
אחר כך שמעתי את I want to break free במסיבה של ילדה מהכיתה. וזה היה ברמקולים ענקיים. וזה היה רגע קסום. מאז פשוט התאהבתי. בקול, בפרסונה, בשירים שנגעו בדיוק במקום. וכמה עצוב היה לשמוע שהוא מת. אבל תמיד נשארתי נאמנה. אספתי כתבות, בולים, תמונות, פוסטרים. הדבקתי וגזרתי וקניתי את כל הדיסקים. ולמדתי המון. שפה. מוזיקה. תרבות. את כל זה קיבלתי במתנה. ואני רוצה להודות לו, ביום זה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-65 - להודות לפרדי מרקיורי האדיר, המיוחד והיחיד.
אז תודה על כל מה שלמדתי, כי אין ספק שהוא אבן דרך בחיי והשפיע על מי שאני היום.
Long Live The King's Memory
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה