אני וחברה שלי מיטל מאחלות זו לזו בשעות הקשות בעבודה בצהריים "לילה טוב, אלפונס".
זה בגלל שפעם אחת מיני רבות כשהיינו בקניון, נכנסנו לחנות ספרים וראינו ספר שנקרא כך. "לילה טוב, אלפונס". האמת היא שלא קנינו ולא קראנו אותו, אבל נזכרנו בשם שלו בצהרי היום במשרד, כשהיינו מתות לשנ"צ אחרי הלאנץ'. ומאז, הקוד כשממש רוצים לישון ואין כח, הוא - לילה טוב אלפונס. התחלנו לדמיין איזה חדר כיפי יש לו, עם שמיכות ומצעים של כוכבים וירח. חדר נעים וחמים שבו כל מה שצריך זה לעצום עיניים ולישון שינה מתוקה.
בגלל שהשעה כבר מאוחרת ואני באמת עייפה, נזכרתי באלפונס, ורציתי לאחל לכם לילה טוב כך. אולי יום אחד עוד נקנה את הספר ונראה על מה הוא. בינתיים אני אסתפק בלהגיד לכווולם -
לילה טוב, אלפונס.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח לילה טוב אלפונס.
השבמחקחייבות לקנות את הספר הזה.