יש לי וידוי...

אני קוראת רומן רומנטי.
כן, מה ששמעתם. אני קוראת רומן רומנטי, אבל אני כמובן חייבת להתנצל על כך.
זה לא שיש בזה משהו רע, פשוט אני קוראת אדוקה במלוא מובן המילה של סטיבן קינג, ובדרך כלל אני עושה רוטציה - ספר של סטיבן, ואח"כ סתם ספר כדי לנקות את הראש, בגלל שהספרים שלו כל כך נכנסים לי לראש וללב.
אבל הפעם חרגתי מהרוטציה, וקראתי שני ספרים "סתם". קראתי את "האידיוט המושלם" של אילן הייטנר (ההוא שכתב את חוכמת הבייגלה), ואח"כ המשכתי לספר הנוכחי - יש לו אפילו שם של רומן רומנטי - "כוחה של אהבה" של ג'ודית מקנוט. עכשיו, הקטע הוא שהוא דווקא די סבבה, וזה ממש מזכיר לי את פעם כשהייתי ילדונת וקראתי כל מיני סוגי ספרים וביניהם רומנים רומנטיים. מצד שני, הכתיבה שם היא בסגנון של פעם כזה, תיאורים שמתארים עד כמה הגיבורה מדהימה אבל לא יודעת את זה, ועד כמה הגיבור נשבה בקסמיה וגם הוא עדיין לא מודע לכך. תיאורים של פעם, אבל אני בכל זאת נהנית לקרוא את הספר הזה. הוא מעביר לי רבע שעה לפני השינה כל ערב. וזה נחמד.
זה התקציר של הספר:

"במרפסת שטופת אור ירח ביוסטון, טקסס, מוצאת את עצמה דיאנה פוסטר לבדה באירוע צדקה של "נשף הסחלב הלבן", כשהיא מנסה באומץ לשמר את התדמית הנוצצת של "החיים היפים", כתב-עת שבבעלות משפחתה. זה לא כבר נטש אותה ארוסה למען יורשת איטלקייה - עובדה שנודעה לה באמצעות צהובון זול - ודיאנה היתה עתה לא מאורסת בפומבי ואפופה שמועות משפילות. אז מדוע מתקרב אליה המיליארדר קול הריסון עם שני גביעי בדולח ובקבוק שמפניה?

נער האורווה לשעבר קיבל מדודו אולטימטום: עליו להתחתן - ומהר - או שיאבד מחצית מהעסק המשגשג וחובק העולם שהקים בזיעת אפיו. קול, הרציונלי להחריד והמושך להדהים, יודע מה הוא מחפש בכלה, ודיאנה פוסטר - עשירה, יפה ובעלת עקרונות - פשוט מושלמת לתפקיד. אולם בעוד נשיקה ארוכה ואטית חותמת את העסקה שפותרת את בעיותיהם של שני הצדדים, איש מהם אינו מעלה על דעתו לאיזה מסע יוצא דופן הם מפליגים באותו לילה בלתי-נשכח..."

אבל, אין ספק שאני כבר מתחבטת מה יהיה הספר הקינגי הבא שאקרא. הקודם היה "מתוך הביואיק", שהיה ממש מעולה, כמובן. והבא...? עדיין לא החלטתי, אבל יש לי הרבה אופציות בספרייתי המצוידת היטב בספרים שלו שעדיין לא קראתי.
אולי עוד נעשה פה הצבעה...מה אתם אומרים?

מילה שלי - אין על סטיבן קינג!

היום יום הולדת לפרינסס!!

מזל טוב לפרינסס המתוקה, היום היא בת שנתיים!
לא להאמין איך ציפור, יותר נכון תוכי - יכול להיות חלק כל כך מהותי בבית.
אני בטוחה שכבר שמעתם עליה המון ממני, אבל עדיין, אני חייבת לציין שמעולם לא חשבתי שאני אוהב אותה כל כך, שהיא תיכנס לי ללב כל כך. היא פשוט כמו עוד בן אדם בבית. היא מבינה, היא מתקשרת, היא מדברת. היא פשוט מתוקה. יש פעמים שהדיבור שלה כל כך מצחיק שאנחנו פשוט מסתכלים אחד על השני ונקרעים מצחוק. פשוט מדהים שחיה מברכת אותך בבוקר טוב, שרה שירים שלימדת אותה, אומרת "לילה טוב, הולכים לישון" כל יום בשעה מסוימת, אומרת לי לבריאות כשאני מתעטשת וקוראת לי בשמי כשאני לא בחדר, מחכה לליטופים ורואים איך שהיא נהנית ומשחקת ומאושרת. מעולם לא חשבתי שאקשר לחיה מעולם הציפורים, ומעולם גם לא חשבתי שאגדל תוכי בבית. אני מתה על חיות, אבל לא הייתי חושבת על הרעיון הזה בעצמי. הודות לאילן, זכיתי לחוות את החוויה הזו, להכיר חיה מדהימה שכזו, וליהנות ממנה כל יום.
ולחבריי הטובים שקוראים לה שניצל - לשניצל יש יומולדת!!!! וכמובן בואו לא נשכח שהיא יודעת לשיר את זה - "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת, פריייינסס!!"

פרינסס כשרק הגיעה אלינו

ממש כמו פינגווין קטן ומפוחד חסר נוצות

מנוצה לגמרי

קלוז אפ

מסיבמבה!!

רואים מי כאן הבוס , לא?

אז מזל טוב לפרינסס וגם לאחי הקטן התאום הלא זהה - אקתלז בקיצור- שמסיים היום תואר (מצטערת שאני לא בקיאה אם זה השני הראשון או השני השני) - ולו אאחל המון המון הצלחה בחיים ושייהנה מתחילת החיים שאחרי הלימודים עם המון מפגשגטו במקומות טעימים!!

שבוע טוב

מאחר והיום אני קצרה בזמן ובמילים, אאחל לששת עוקביי שבוע טוב ומוצלח
ושבניגוד לשנת הלילה שבדרך כלל לי בשבת - שינה שמרגישים בה שכל השבוע הבא רובץ על הכתפיים - (לא יודעת אם רק לי זה קורה) שיהיה לילה טוב ורגוע ושינה טובה.
אז שיהיה שבוע טוב...

יום שישי את יודעת...

שמחכה לך שנת צהריים.
אין על שנת צהריים בשישי אחרי הצהריים.
פעם זה היה אחרי מסע שגרתי של יום שישי בקניון. היום זה לפעמים ככה, ולפעמים אחרי יום של ניקיונות.
לפעמים אפילו סתם אחרי רביצה בבית. אבל לא משנה אחרי מה זה בא, שנת הצהריים של יום שישי היא הכי כיפית שיש.
שינה בלי דאגות, שינה שלא משנה כמה זמן ישנים, יודעים שיש את כל הסופ"ש לפנינו.
שינה שהיא התפר בין השבוע לסוף השבוע, שמתחילה את הרוגע.
באופן כללי אני בטוחה שכולם יסכימו איתי ששנת צהריים היא דבר מעולה, ואני חושבת שלא הרבה היו מתנגדים אם מקומות העבודה שלהם היו מצוידים בחדרי שינה צדדיים, שם הם היו יכולים לנמנם איזו שעה אחרי ארוחת הצהריים.
אבל זה לא עומד לקרות, ולכן שנת הצהריים של יום שישי היא פשוט עונג. בין אם הרגליים עייפות מטיול ארוך בין החנויות או מניקיונות של הבית, אחרי השנ"צ קמים כמו חדשים.
אז אני מקווה שהייתה לכם שנת צהריים מהנה היום, או בכל יום שישי, ואם לא - אני ממליצה לכם לאמץ את ההרגל המעולה הזה.
הנאה מובטחת.

dd-blogdd.blogspot.com

פוסט על כלום

השעון מתקתק. כבר 23:24.
עוד מעט נגמר היום ועדיין אין לי רעיון לפוסט.
כל מה שעולה לי לראש לא מספיק מוצלח. אבל אתגר זה אתגר.
אני לא יכולה לשבור את הרצף, אחרי שעמדתי בו יפה. אבל האכזבה היא שהפוסט של היום יהיה משעמם.
הוא לא ידבר על אתרים מעניינים, או על מחשבות שעלו לי בראש.
פשוט על זה שאני באמת רוצה לכתוב אותו, אבל אין לי רעיון לנושא. סורי.
אני אבין אם לא תעקבו אחריי יותר...
ממש פוסט סיינפלד - פוסט על כלום. אם לו זה עבד, למה שלי לא?
רק פעם אחת. אני מבטיחה שמחר יהיה לי משהו חשוב עם אמירה להגיד, או אפילו משהו מעניין וחדש.
ידה ידה ידה...בלה בלה בלה.
יופי, עכשיו בא לי מרק! בגלל ה-Soup Nazi כמובן...
אויש זה רק הולך ומדרדר. מה יהיה?
אולי אני אסיים כאן וזהו? כן? זה מספיק?
פשוט בושה לעולם הבלוגרים.
יודעים מה? אל תגלו!...לכל אחד יש רגעים חלשים יותר.
זה הרגע החלש שלי. ניסיתי - באמת שניסיתי.
אבל הגיע הזמן להודות שלא ייצא מהפוסט של היום משהו מועיל. הגיע הזמן לאמבטיה ולישון. אז לילה טוב ואולי בלילה אחלום על נושאים הרבה יותר מרתקים לפוסט של מחר.
מבטיחה שאנסה.
באמת. 

Home Sweet Home

מכירים את זה כשאתם נוסעים באוטובוס, ואתם מסתכלים על החלונות של הבתים, ומנסים לדמיין איך הבית נראה, במיוחד אם הוא נראה יפה מבחוץ? זה תמיד קורה לי. אני אוהבת להציץ לבתים של אנשים. להסתכל איך הם עיצבו את הבית, ולדמיין את החיים שלהם בו. בדירות מעוצבות עם חלונות גדולים ותאורת ספוטים אני מדמיינת ארוחות ערב עם חברים ולילות רומנטיים. בדירות ישנות עם מלא תמונות של נכדים, אני מדמיינת סבא וסבתא חמודים שרק ממחכים לסוף שבוע שיבואו לבקר אותם. בגלל שאני אוהבת בתים של אנשים, יש אתר אחד שאני מאוד אוהבת - אתר שמביא תמונות של בתים של אנשים - 

http://sweethomestyle.tumblr.com/page/2 

האתר הזה תמיד גורם לי לדמיין מה יש מעבר לתמונה, מי חי שם, איפה הבית נמצא. הוא גם תמיד גורם לי לדמיין איך הייתי מרגישה אם הייתי חיה בבית הזה, ואפילו יש כמה תמונות שאני שומרת לי כי מאוד אהבתי. 

הנה כמה דוגמאות...ואתם מוזמנים ליהנות מהדמיונות שלכם ולהיכנס לאתר גם. 

חלום של עיצוב. 

מציאות של עיצוב.

פשוט כיף!

My Fairy King

הפוסט של היום מוקדש לאיש עם השפם. האיש שלימד אותי אנגלית בלי לדעת.
האיש שנתן לי כח ברגעים קשים, שאת קולו נהניתי ונהנית לשמוע באוזניות על פול ווליום כדי לספוג ממנו כמה שיותר. האיש שכתב מלודיות ולהיטי רוק, שהיה מלא ניגודים בחייו ובשיריו. זה האיש המופלא שגיליתי טיפה לפני שמת. שמעתי את רפסודיה בוהמית לראשונה עם אמא שלי במטבח, והיא התלהבה ואמרה שזה שיר יפה ושאקשיב. זה לא היה שיר שגרתי כמובן, וכבר אז הוא נכנס לי ללב.
אחר כך שמעתי את I want to break free במסיבה של ילדה מהכיתה. וזה היה ברמקולים ענקיים. וזה היה רגע קסום. מאז פשוט התאהבתי. בקול, בפרסונה, בשירים שנגעו בדיוק במקום. וכמה עצוב היה לשמוע שהוא מת. אבל תמיד נשארתי נאמנה. אספתי כתבות, בולים, תמונות, פוסטרים. הדבקתי וגזרתי וקניתי את כל הדיסקים. ולמדתי המון. שפה. מוזיקה. תרבות. את כל זה קיבלתי במתנה. ואני רוצה להודות לו, ביום זה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-65 - להודות לפרדי מרקיורי האדיר, המיוחד והיחיד.
אז תודה על כל מה שלמדתי, כי אין ספק שהוא אבן דרך בחיי והשפיע על מי שאני היום.
Long Live The King's Memory