פוסט על כלום

השעון מתקתק. כבר 23:24.
עוד מעט נגמר היום ועדיין אין לי רעיון לפוסט.
כל מה שעולה לי לראש לא מספיק מוצלח. אבל אתגר זה אתגר.
אני לא יכולה לשבור את הרצף, אחרי שעמדתי בו יפה. אבל האכזבה היא שהפוסט של היום יהיה משעמם.
הוא לא ידבר על אתרים מעניינים, או על מחשבות שעלו לי בראש.
פשוט על זה שאני באמת רוצה לכתוב אותו, אבל אין לי רעיון לנושא. סורי.
אני אבין אם לא תעקבו אחריי יותר...
ממש פוסט סיינפלד - פוסט על כלום. אם לו זה עבד, למה שלי לא?
רק פעם אחת. אני מבטיחה שמחר יהיה לי משהו חשוב עם אמירה להגיד, או אפילו משהו מעניין וחדש.
ידה ידה ידה...בלה בלה בלה.
יופי, עכשיו בא לי מרק! בגלל ה-Soup Nazi כמובן...
אויש זה רק הולך ומדרדר. מה יהיה?
אולי אני אסיים כאן וזהו? כן? זה מספיק?
פשוט בושה לעולם הבלוגרים.
יודעים מה? אל תגלו!...לכל אחד יש רגעים חלשים יותר.
זה הרגע החלש שלי. ניסיתי - באמת שניסיתי.
אבל הגיע הזמן להודות שלא ייצא מהפוסט של היום משהו מועיל. הגיע הזמן לאמבטיה ולישון. אז לילה טוב ואולי בלילה אחלום על נושאים הרבה יותר מרתקים לפוסט של מחר.
מבטיחה שאנסה.
באמת. 

Home Sweet Home

מכירים את זה כשאתם נוסעים באוטובוס, ואתם מסתכלים על החלונות של הבתים, ומנסים לדמיין איך הבית נראה, במיוחד אם הוא נראה יפה מבחוץ? זה תמיד קורה לי. אני אוהבת להציץ לבתים של אנשים. להסתכל איך הם עיצבו את הבית, ולדמיין את החיים שלהם בו. בדירות מעוצבות עם חלונות גדולים ותאורת ספוטים אני מדמיינת ארוחות ערב עם חברים ולילות רומנטיים. בדירות ישנות עם מלא תמונות של נכדים, אני מדמיינת סבא וסבתא חמודים שרק ממחכים לסוף שבוע שיבואו לבקר אותם. בגלל שאני אוהבת בתים של אנשים, יש אתר אחד שאני מאוד אוהבת - אתר שמביא תמונות של בתים של אנשים - 

http://sweethomestyle.tumblr.com/page/2 

האתר הזה תמיד גורם לי לדמיין מה יש מעבר לתמונה, מי חי שם, איפה הבית נמצא. הוא גם תמיד גורם לי לדמיין איך הייתי מרגישה אם הייתי חיה בבית הזה, ואפילו יש כמה תמונות שאני שומרת לי כי מאוד אהבתי. 

הנה כמה דוגמאות...ואתם מוזמנים ליהנות מהדמיונות שלכם ולהיכנס לאתר גם. 

חלום של עיצוב. 

מציאות של עיצוב.

פשוט כיף!

My Fairy King

הפוסט של היום מוקדש לאיש עם השפם. האיש שלימד אותי אנגלית בלי לדעת.
האיש שנתן לי כח ברגעים קשים, שאת קולו נהניתי ונהנית לשמוע באוזניות על פול ווליום כדי לספוג ממנו כמה שיותר. האיש שכתב מלודיות ולהיטי רוק, שהיה מלא ניגודים בחייו ובשיריו. זה האיש המופלא שגיליתי טיפה לפני שמת. שמעתי את רפסודיה בוהמית לראשונה עם אמא שלי במטבח, והיא התלהבה ואמרה שזה שיר יפה ושאקשיב. זה לא היה שיר שגרתי כמובן, וכבר אז הוא נכנס לי ללב.
אחר כך שמעתי את I want to break free במסיבה של ילדה מהכיתה. וזה היה ברמקולים ענקיים. וזה היה רגע קסום. מאז פשוט התאהבתי. בקול, בפרסונה, בשירים שנגעו בדיוק במקום. וכמה עצוב היה לשמוע שהוא מת. אבל תמיד נשארתי נאמנה. אספתי כתבות, בולים, תמונות, פוסטרים. הדבקתי וגזרתי וקניתי את כל הדיסקים. ולמדתי המון. שפה. מוזיקה. תרבות. את כל זה קיבלתי במתנה. ואני רוצה להודות לו, ביום זה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-65 - להודות לפרדי מרקיורי האדיר, המיוחד והיחיד.
אז תודה על כל מה שלמדתי, כי אין ספק שהוא אבן דרך בחיי והשפיע על מי שאני היום.
Long Live The King's Memory

מילים, מילים

הפוסט של היום מוקדש באהבה לעידית ג.

אני וחברתי היקרה משכבר, עידית, אוהבות לתרגגל (לתרגם ב-Google Translate) שירים וערכים שונים מוויקיפדיה להנאתנו.
היות ואצלנו זו כבר מחלה/התמכרות/דרך חיים, הייתי בטוחה שיש עוד כמונו עם מחלות דומות.
כך גיליתי את האתרים הבאים, שעוסקים במילים של שירים -
האחד במילים שכולם חושבים שהם שומעים בשירים, וטועים- זהו האתר אבטיח - http://www.avatiach.com/index.jsp
ששמו נגזר מטעות בשירו הידוע של שלמה ארצי - אהבתיה - שנשמע כמובן כמו אבטיח!
באתר הזה כל אחד יכול לכתוב מה הוא חשב שהוא שמע בשיר - ומה הוא גילה שבעצם באמת אומרים בשיר!!
למי זה לא קרה לפחות פעם אחת?
הנה טעימה מהאתר, דוגמה על השיר "באה אליכם" של מירי מסיקה.

ומהשאר אתם מוזמנים להתרשם בעצמכם.

 האתר השני עליו אספר לכם (אם לא שמעתם עליו כבר) מתרגם מילים של שירים לועזיים לעברית - משעשע ביותר.
קוראים לו לעז - מילים עבריות לפזמונים לועזיים - http://laaz.co.il/
שמתרגם בפואטיות שירים לועזיים משלל סגנונות - והנה דוגמה על שיר של המנוחה הפרובלמטית - איימי ווינהאוס,
או כפי שוודאי היה ראוי לתרגם את שמה - איימי בית היין

אבל עם כל הכבוד לאתרים המצחיקים האלה - אין על התרגוגלים שלי ושל עידית - סורי.
אני משוחדת. ופרובלמטית. ;)

בא לי אגרול!!

כן! זה מה שבא לי!
בא לי אגרול אמיתי, איכותי, מלא בנבטים, בלי טעם של שמן, ש"מתפצפץ" בפה כמו שאומרת מיכל אנסקי ממאסטר שף.
בא לי אגרול של מסעדה סינית אמיתית. עם סויה אמיתית.
אפילו לא אכפת לי לטבול אותו טיפה ברוטב חמוץ מתוק - רק אם הוא אמיתי גם (למרות שאני לא מתה על הרוטב הזה).

realvietfood.com

בא לי לתת לו ביס ולהרגיש את הקראנצ'יות, את הירקות הטריים בפנים.

וכמובן להטביע אותו בסויה!!! 

זהו.

הוצאתי את זה.

אולי עכשיו כבר יעבור לי.

או שלא. 

העיקר אתם יודעים. 

אגרול. 

נ.ב.

אומנם אני ספונה בביתי, אבל תומכת ומחזקת את המחאה החברתית ואת חבריי הצועדים להם ברחובות תל אביב. 

ויוה לה מחאה!!!

יש לי תחושה ש....

שהגיע סוף הקיץ.
כן, אני יודעת שזה קצת מוקדם לזה, וגם ממש לא מרגישים שהקיץ עומד להיגמר, אבל תמיד זה קורה לי.
ואני בטוחה שלא רק לי. יש לי תחושה של סוף הקיץ. אולי זה בגלל כל הדיבורים על החזרה ללימודים, או היומן החדש שלי...שמזכיר לי התחלה של בית ספר. אולי זה בגלל שמתחילים לדבר על החגים שיגיעו בסוף החודש.
אבל בכל מקרה יש לי כזו תחושה...של סוף הקיץ.
אני יודעת שנגמר הקיץ כשאני מסתובבת בבית יחפה, ופתאום נהיה לי קר ברגליים. מכירים?
מצד אחד דווקא בא לי שיגיע הסתיו, החגים. מצד שני - לא ניצלתי את הקיץ ב-כלל!
אבל זה גם תמיד קורה לי - אני אומרת השנה - אני אלך לים המון, אני אקח חופש ואעשה כיף של חופש גדול.
ובסוף השגרה והעצלות מנצחות. לא פייר. אולי, אולי, בקיץ הבא, אני אנצל אותו כמו שצריך.
אולי בקיץ הבא אני אבלה המון בים, אשחה שחייה לילית ואקח חופש ארוך וארגיש כמו חופש גדול...כמו פעם.
מי יודע?

adamkaduce-drake.blogspot.com

התחייבות!

"אני מתחייבת בזאת להעלות פוסט לבלוג שלי בכל יום - למשך 30 יום!" 

זאת ההתחייבות שלי, בעקבות חברותיי היקרות, שהחליטו לקחת על עצמן אתגר - לעשות כל יום משהו חדש, במשך 30 יום.
האמת היא שהבלוג שלי בכלל לא חדש, ואפילו די ישן, אבל העובדה שאני אתחיל לכתוב בו כל יום היא חדשה מאוד.
אז קיבלתי על עצמי את האתגר הזה, וזה דווקא משמח אותי.
כמה תירוצים. כמה סיבות. כמה מחשבות לפני כל פעם שבאתי לכתוב.
והנה עכשיו - אני חייבת ומתחייבת.
יש גם עונש אם לא אעמוד בהתחייבות - אבל עליו אני אדבר בהמשך. נשאיר משהו לפוסטים הבאים ;)

אז הנה פוסט ההשקה - אני יוצאת לדרך.
ובינתיים שיהיה לכם ערב נעים וכמובן,
אסטה מניינה!!!